החלטה בתיק ב"ש 10359/07

ההליך

1.         המבקשת הועמדה לדין בגין אספקת סם, עבירה על סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. לפי האמור בכתב האישום, הגיעה המבקשת, עורכת דין במקצועה, לכלא השרון כדי להיפגש עם אלירן דרי  (להלן - "דרי") ועם יצחק בר מוחא (להלן - "בר מוחא"), כשברשותה מיכל של שפתון מסוג lobello, שהכיל בתוכו 2.93 גרם סם מסוג קוקאין, ללא היתר כדין, 20 כדורי קלונקס, שני כדורי ויאגרה וכן מיכל דבק פלסטי, במטרה להעבירם לדרי ובר מוחא. המבקשת נפגשה עם דרי ובר מוחא ובמהלך הפגישה מסרה את השפתון ואת מיכל הדבק לדרי בהוראתו של בר מוחא. דרי החביא את השפתון ואת הדבק בתחתוניו.

2.         ביום 21.11.2007, במועד שנקבע לשמיעת הבקשה למעצר המבקשת עד לתום ההליכים, התייצבו המבקשת ובאי-כוח הצדדים והסכימו, כי המבקשת תשוחרר למעצר בית מלא, בכפוף להפקדת ערובה עצמית וערבות צד ג'. באי-כוחה הצהירו באותו מעמד, כי טרם היה סיפק בידם לקרוא את חומר הראיות ולאחר שילמדו את חומר הראיות ישקלו את צעדיהם (ב"ש 10279/07).

הבקשה

3.         ביום 11.12.2007 הוגשה הבקשה בתיק דנן, לבטל את מעצר הבית המלא שהוטל על המבקשת ולאפשר לה לחזור לעיסוקיה בסייגים הבאים: על המבקשת ייאסר להיכנס לתחנות משטרה, לבתי סוהר ולבתי מעצר.

הבקשה נשענת על שני ראשים: האחד, דלות חומר הראיות המבוסס על ראיות נסיבתיות, שעיקרן קלטת בה נשמעים חילופי דברים בין המבקשת לבין דרי ובר מוחא, כאשר המבקשת פגשה אותם בבית הסוהר. לטענת בא-כוח המבקשת, עו"ד אבי חימי, אין להסיק מהדברים שנאמרו בקלטת מסקנה לחובת המבקשת. עוד ציין בא-כוח המבקשת, כי המבקשת לא יכלה להעביר לדרי ולבר מוחא שפתון שהיה בו סם מסוכן ודבק, שכן בכניסה לבית הסוהר עבר תיקה שיקוף והיא עצמה נבדקה במכשיר ה"מגנומטר". גם העובדה שנמצאו על גופו של דרי סמים, לאחר שיצא במהלך הפגישה מהחדר, אינה מהווה ראיה לחובת המבקשת, שכן הבדיקה שנערכה לדרי כאשר נכנס לחדר לפגוש את המבקשת היתה שטחית.

השני, חופש העיסוק. המבקשת הינה עורכת דין העוסקת בפלילים. בעקבות מעצר הבית המלא הפסיקה המבקשת טיפולה בתיקים של נאשמים שמשפטם החל או שהוא אמור להתחיל בעתיד. לפיכך, אם לא ישונו התנאים המגבילים, כאמור בהחלטה להטיל על המבקשת מעצר בית מלא, יישבר מטה לחמה, שכן לקוחותיה ינטשו אותה. יתרה מזאת, אם בסופו של יום תזוכה המבקשת, לא יהא מי שיפצה אותה על אובדן לקוחותיה.

תגובת המשיבה

4.         באת-כוח המשיבה, עו"ד אושרת שוהם, ביקשה לדחות הבקשה. לכתחילה, לאור חומרת העבירה היה מקום, לדעתה, לשלוח את המבקשת למעצר עד תום ההליכים. לטענתה, המבקשת חצתה את כל הקווים האדומים, הפרה את האמון שנתנו בה כעורכת דין, בהבריחה סמים, דבק וכדורי ויאגרה לבית הכלא. המבקשת הוכיחה במעשה זה את מסוכנותה והיה מקום לעצור אותה עד תום ההליכים נגדה. באת-כוח המשיבה הסכימה, שבמקום לעצור את המבקשת בשל מסוכנותה, היא תשלח למעצר בית מלא, ובכך יישמר האיזון הראוי בין צמצום מסוכנותה לבין הזכות לחרות בטרם הוכרע דינה. העובדה שהמבקשת אינה רשאית לעבוד בפרק זמן זה, היא פועל יוצא מהחשש החמור למסוכנותה, שניתן להפיגו, למצער, במעצר בית מלא.

דיון

5.         לאחר שעיינתי בחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן פוטנציאל להביא להרשעת המבקשת בתום ההליך המשפטי. בשלב זה אינני בוחן את משקל הראיות, אלא רק את דיותן. כפי שאמר הנשיא א' ברק בבש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-150 (1996):

"השאלה שהשופט צריך לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, היא אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם...

בית המשפט בוחן אפוא את הגיונם הפנימי של הדברים, את מידת הפירוט או ההכללה שבהם, את נקודות האחיזה שבהם, את השתלבותם של הדברים אלה באלה. מכל אלה יוצר לעצמו בית המשפט תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם...

אל לו לשופט להביע עמדתו שלו באשר למשקל הראיות ולאמינות העדים. בדיקתו היא מטבע הדברים כללית וכוללנית".

בענייננו, הראיה העיקרית הינה קלטת בה נשמע הדו-שיח הבא בין בר-מוחא למבקשת, כנלמד מעיון בתמליל:

"איציק [בר מוחא]: תני לי את זה

נשמע קול רשרוש נייר ...

איציק: (לא ברור) איפה הדבק?